הטיפול במחלת האוסטיאוארתריטיס: טיפול שמרני, תרופתי, לא תרופתי וטיפול ניתוחי

הטיפול הלא-תרופתי

א. חינוך ותיאום ציפיות

קיימת חשיבות עצומה להסברה על אודות דלקת מפרקים ניוונית. זוהי מחלה כרונית בעלת אופי גלי, כלומר תקופות של התלקחות הכאב והדלקת, לצד תקופות של רגיעה. מדובר בהתיישנות המפרק ולא בדלקת גרון חיידקית, שתחלוף לאחר טיפול תרופתי קצר מועד. לכן, אין לצפות לגלולת קסם שתוכל להשיב למפרק את חייו הצעירים, אלא לטיפול ששואף לשמר את המפרק, להפחית את הישנות הנזק, להפחית את כאבי הברכיים ולאפשר עד כמה שניתן תפקוד נאות.

ב. פיזיותרפיה

בשלב הראשון היא מאפשרת הפחתת כאב על ידי שיטות שונות כמו חימום, אלקטרותרפיה (תחום טיפולי בפיזיותרפיה, הנעזר בזרמים חשמליים, גלי מיקרוגל, אולטרסאונד או אנרגיית אור), טיפול מנואלי (טיפול באמצעות מגע כגון: פיזיותרפיה, שיאצו, טווינא ועוד), חיזוק שרירים המפעילים את המפרק והדבקת סרטי חבישה דביקים (טייפינג).

בשלב השני מטרתה לנסות לשפר את תפקוד המפרק ואת אופן ההליכה, לחזק את השרירים ולהקנות תרגילים יומיומיים לתרגול עצמי. שיפור תפקודי ניתן להשיג גם באמצעות שחייה והידרותרפיה (הידרו=מים, תרפיה=טיפול. שיטת טיפול בבריכת שחייה, לשיפור מערכת עצב-שריר-עצם).

טיפים מפיזיוטרפיסט למטופלי דלקת מפרקים ניוונית:

• פעולות שניתן לבצע גם בישיבה, העדיפו ישיבה על פני עמידה (לקלף תפו”א, לחתוך סלט).
• בזמן עמידה ממושכת, העבירו את משקל הגוף מרגל לרגל לסירוגין.
• לפני קימה מהכיסא או מהמיטה, הפעילו את המפרק מספר פעמים ורק אז קומו.
• התרגלו שבעת קימה הרגל הכאובה תמוקם פנימה, כך שרוב משקל הגוף יועבר קודם לרגל הבריאה יותר, ורק לאחר מכן לרגל הכאובה.
• על מנת להקל על הכאב, אם חימום המפרק אינו עוזר, נסו קירור (באמצעות קרח, למשל).
• לשחיינים שביניכם – העדיפו את הסגנונות חתירה וגב על פני חזה.
• בעלייה וירידה במדרגות, מומלץ להיעזר במקל.

ג. התרגול העצמי

הפיזיותרפיה נועדה ללמדנו שימוש נכון במפרקים, דרכים להקלה בתקופות התלקחות הכאב ולתת הכוונה לתרגול העצמי. חשוב להדגיש שפעילות גופנית מבוקרת לא תגרום לשחיקה מוגברת, להפך – חוסר פעילות יחליש/ינוון את השרירים סביב המפרק ויגביר את חוסר היציבות של המפרק הפגוע.
הפעילות המועדפת היא פעילות שבאופייה מתרגלת טווח תנועה מלא של המפרק ואינה גורמת לעומס מיותר עליו, כמו רכיבת אופניים, שחייה ויוגה (מומלצת שחייה או התעמלות בבריכה מחוממת. המים נותנים תמיכה לגוף ומקטינים את הלחץ על המפרק).

ד. טיפול ביו-מכני

הטיפול הביו-מכני מתבסס על שיפור יציבות המפרק והסטת העומס מהאזור הפגוע אל האזור התקין, במטרה להפחית כאב. הטיפול משלב פיזיותרפיה ותרגול עצמי.

במחקר שהשווה מטופלי דלקת מפרקים ניוונית לאוכלוסייה בריאה, נמצאו הבדלים מהותיים בתנועתיות המפרק ובאופן הפעלת שרירי הגפיים. על כן חשוב לשפר את מיומנות השליטה העצבית-שרירית. ההמלצה היא ליצור חשיפה חוזרת לתנועות רצויות ואימון שמאתגר באופן מבוקר את השרירים והרצועות החלשים.סוגי טיפול ביו מכני:

• Unloader Brace – מחוך צירי נוקשה, המבוסס על שלוש נקודות לחץ. יוצר התערבות אקטיבית, במטרה לשפר את השליטה העצבית-שרירית במפרק ואת אופן ההליכה.
• מערכת הנעלה לטיפול ביו מכני – אפוסתרפיה, טיפול ביו-מכני באמצעות מערכת הכוללת ארבע יחידות של חצי כדור המחוברות לסוליית נעליים ייעודיות. היחידות ניתנות לכוונון, שגורם להסטת העומס מהנקודה הפגועה במפרק. המטרה היא לשפר את היציבה בזמן ההליכה, לשפר את השליטה העצבית-שרירית ולחזק את השרירים והרצועות של מפרק הברך.

ה. דיקור סיני

גם לרפואה המשלימה מקום בטיפול השמרני. עדויות קליניות מצביעות על כך שדיקור עשוי להקל על תסמיני המחלה בחלק מהמטופלים.

ו. שימוש בעזרים

• מקל הליכה – מקל הליכה יעזור להפחית את העומס על המפרק.
• הנעלה – מומלץ לנעול נעליים רחבות ורכות עם מדרסים: מדרס רך בולם זעזועים, מדרס לשיכוך זעזועים או מדרס מיוחד היוצר הרמה של החלק החיצוני של כף הרגל – ומפחית את העומס בצדה הפנימי של הברך (נקודת מקור כאב הברכיים, במרבית המקרים).
• מחוך רך – מגביר את תחושת היציבות האופיינית על התקדמות דלקת המפרקים הניוונית (שחיקת סחוס).

 הטיפול הניתוחי

1. טיפול כירורגי משמר סחוס 

• ארתרוסקופיה – המחשבה שהניעה את הטיפול הארתרוסקופי היא ששטיפה תשחרר או תמהל את הציטוקינים בנוזל
  הסינוביאלי ובכך תקטין את תהליך פירוק המטריקס. מחשבה אחרת היתה שחירור הסחוס והעצם התת סחוסית (Microfracture) מגרה יצירת סחוס פיברוטי (Fibrocartilage). הניסיון מראה שטיפול ארתסרוסקופי עוזר במחלת האוסטאוארתריטיס כאשר קיים נזק מניסקלי או סחוסי הגורם לבעיה מכנית כמו הגבלת תנועה במפרק או קרע מניסקלי, המחמיר את התהליך הדלקתי. ברוב מצבי השחיקה בברך הטיפול הארתרוסקופי אינו עוזר.
• אוסטאוטומיה היא חיתוך עצם השוק או הירך מתוך כוונה לשפר את הציר המכני בברך ולהעביר את העומס מאזור משטח סחוסי פגוע לאיזור משטח סחוסי תקין.

2. החלפת המפרק במשתל מלאכותי 

החלפת מפרק ברך:

למרות הצלחה גבוהה (מעל 80 אחוז) של ניתוח החלפת מפרק הברך במשתל מלאכותי של מתכת ופוליאתילן,  ד”ר רונן דבי סבור שיש להציע את הניתוח רק למי שאיכות החיים שלו לקויה במידה ניכרת ואינו מגיב לטיפול שמרני כל שהוא, כיוון שלמרות ההתפתחות הטכנית הנכרת בשטח החלפת המפרקים, עדיין תוחלת החיים של מפרק מושתל מוגבלת וחלק מהניתוחים מועד לסיבוכים.

החלפת מפרק ירך:

כאשר מדובר בשחיקה חמורה של  הסחוס בין עצם הירך לעצם האגן, כיון שהסחוס משמש כבולם זעזועים ומאפשר תנועה חלקה של מפרק הירך. כאשר הסחוס נשחק, עצמות המפרק עלולות להתחכך זו בזו, מה שמוביל לעיוותן  ולהגבלה קשה של תנועתיות הירך. מכיוון שהסחוס אינו יכול להתחדש מעצמו בקרב אנשים מבוגרים, טיפול תרופתי ממושך אינו יכול להוות פתרון לטווח הארוך, כך שבמקרים מסוימים מומלץ ניתוח החלפת מפרק ירך, שיקל על סבלו של המטופל וישפר באופן ניכר את תפקודו הגופני. ניתוח החלפת מפרק ירך נחשב לאחד הניתוחים השכיחים בתחום האורטופדיה, כאשר מרבית המנותחים מדווחים לאחריו על עליה משמעותית באיכות החיים ושיפור ניכר בתנועתיות הירך.

כיום ניתן לנתח החלפת מפרק ירך בגישה קדמית נעשית בשיטה זעיר פולשנית כאשר החדירה למפרק נעשית דרך החלק הקדמי העליון של הירך, ללא פגיעה בשרירים. שיטה זו מפחיתה באופן משמעותי את מידת הכאב של המטופל ומאיצה את תקופת החלמתו, כך שהליך שיקומו מתקצר באופן ניכר ותנועתיות  הירך משתפרת באופן מהיר יותר. בנוסף-שיטה זו מבטיחה את יציבות המפרק כך שאין צורך לבצע הארכה של הרגל.