כאשר טיפולים שמרנים אינם עוזרים יש מקום לטיפול ניתוחי במחלת האוסטאוארתריטיס.
ניתוח ארטרוסקופיה נערך כשהיקף הנזק בברך אינו מאפשר טיפול אפקטיבי חלופי.
קיימות שתי קבוצות של ניתוחים במצבי אוסטיאוארטריטיס של הברך. האחת מבוצעת תוך שמירת משטחי הסחוס הפרקי (הפגוע) והשנייה כורתת את משטח הסחוס הפגוע.
ארטרוסקופיה – טיפול משמר סחוס
בהגדרת טיפול כירורגי משמר סחוס קיימת נטייה לכלול את ניתוחי השתלת הסחוס . בטיפולים אלו עדיין אין פתרון לפגיעה השחיקתית הנרחבת בסחוס. כיום נעשים ניתוחי השתלת סחוס לאנשים צעירים, בתנאי שהיקף הנזק מוגבל ולא מערב את כל מבני הברך, כמו שקורה במצבי אוסטיאוארטריטיס. שני הטיפולים הניתוחים המקובלים בשימור הסחוס הפגוע הם: ארטרוסקופיה ואוסטאוטומיה.
ארטרוסקופיה
באוסטאואתריטיס קיים שחרור של ציטוקינים קדם דלקתיים לנוזל הסינוביאלי על ידי תאי סינוביה ותאי סחוס פגועים. הציטוקינים מניעים שחרור אנזימים המפרקים את מרכיבי מטריקס הסחוס. בטיפול הארתרוסקופי שוטפים את הברך עם מכשיר אופטי הסורק את הברך בחדירה מינימאלית. השטיפה משחררת או מוהלת את הציטוקינים בנוזל הסינוביאלי לשם הקטנת פרוק המטריקס. בעת שטיפת הברך משתחררים גם חלקיקי סחוס חופשים ונכרתים חלקי סינוביה פגועה. ניתן באמצעות החדירה המינימאלית לחרר את הסחוס המפרקי ולבצע שברים מיקרוסקופים בעצם התת סחוסית. מטרת החירור היא לשנות את חילוף החומרים בסחוס המפרקי ובכך להקל על התסמינים הקליניים.
קיים ויכוח בספרות האורתופדית לגבי יעילות הטיפול בהשוואה לטיפולים שמרנים לא חודרנים. קיימות עבודות המצדדות ביעילות השיטה לפחות לתקופה זמנית ויש השוללים את יעילותה לחלוטין. חלק מהמטפלים מציעים להזריק חומצה הילרונית לברך הפגועה לאחר הטיפול בארטרוסקופיה. להזרקה זו לאחר הניתוח אין עדיין קונצנזוס מלא.
לאחר ניתוח ארטרוסקופיה החולה נזקק לטיפול פיזיותרפיה משלים לשם חיזוק שרירי וחזרה לפעילות יומיות. יש לזכור כי ההחלמה מניתוחים מינימליים אלו בגיל המבוגר לוקחת זמן ממושך יותר ביחס לצעירים הסובלים מחבלות ספורט. ההחלמה עשויה להיות כרוכה בכאב ונפיחות סביב הברך בתקופה הראשונית לאחר הניתוח.
ההתרשמות המקובלת היום היא שיש לבצע ניתוח זה במצב של כאב חריף על רקע הפרעות מכניות. כאב הגורם לנעילת הברך והגבלת תנועה . לדוגמא במצבי מניסקוס קרוע, גופים חופשים, אוסטאופיטים גרמים ואחרים.