אספקטים ביומכנים באוסטיאוארטריטיס

לעומס הסטטי השלכות חשובות על הפתופיזיולוגיה של OA , אך עומסים אלו לא משקפים את העומס הנוצר בפעילות נורמלית (בתנועה).

הליכה מעלה את העומס על הברך פי 3 לערך בהשוואה לעמידה, דבר המעלה את ההשערה כי תהליך השחיקה ב- OA   משמעותי יותר בזמן הליכה . 

בעזרת  Gait Analysis  ניתן לצלם את תבנית ההליכה ולבחון את העומס על הברך.

ב- OA  של הברך המומנט האדוקטורי נמצא בקורולציה לצילום הרנטגן, לכאב, לתוצאה הניתוחית ולמידת התקדמות המחלה. 

מידע תיאורי רב תומך בחשיבות העומס על התקדמות ה- OA  בגפה התחתונה. נוסף על הקשר בין פיק המומנט האדוקטורי לחומרה הרנטגנית, להתדרדרות המבנית ולכאב באוסטאוארתריטיס . גם לפעילות גופנית ולסוג העבודה קשר ל- OA , נוכח התמשכות התפתחות המחלה על פני כמה עשורים. ישנון עבודות גם לגבי הקשר בין  עומס מכני ואוסטיאוארטריטיס.

 ב-OA ,יש ביומכניקה לוקה, דבר המלמד על החשיבות של הגורם הביומכני בהתפתחות OA עתידי. חלוקת העומס הגבוה יותר בגפה הנגדית לאחר THR  שנמשך שנים, מסביר את התפתחות השינויים הניווניים בגפה זו . מחקר פרוספקטיבי אחר בדק את השפעת ההבדל באורך הגפיים על התפתחות OA . נמצא כי במטופלים שבהם נמצא הבדל של יותר מ-10 מ”מ בין הגפיים הסיכוי למצוא שינויים ניווניים בצילום היה גבוה יותר בגפה הקצרה, ואילו היה סיכוי ל- OA   תסמיני שווה בין הגפיים. לחולים ללא היצרות בצילום ראשוני, אך עם הבדל באורך גפיים, היה פי 1.5 סיכוי לפתח תסמיני אוסטיאוארטריטיס של הברך לאחר מעקב של 30 חודש. מחקרים אלו מלמדים כי ביומכניקה לוקה במפרק אחד בגפיים התחתונות עשויה להשפיע על התפתחות המחלה במפרקים אחרים בכל אחת מהגפיים.

מחקרים אלו הביאו מטפלים ליישם כמה אסטרטגיות טיפוליות: האחת התערבות ביומכנית, שמטרתה להפחית עומסים הנוצרים במדור המדיאלי של הברך, וכך להשפיע על התקדמות המחלה ועל הפחתת הכאב.

אסטרטגיה טיפולית אחרת לא ממוקדת במפרק החולה אלא על תבנית ההליכה ועל שינוי העומסים על מפרקים נמוכים יותר.