אספקטים ביומכנים באוסטיאוארטריטיס

הכינוס הישראלי ה2 לאוסטיאוארטריטיס. אספקטים ביומכניים באוסטאוארתריטיס, אוסטאוארתריטיס גפה תחתונה – שינויים ביומכניים והשלכותיהם על הטיפול

הגישה המסורתית של הטיפול ב- OA של הברך בעזרת אנלגטיקה ופיזיוטרפיה לא הצליחה לשנות את מהלך המחלה, מה שמעלה את הצורך באסטרטגיות טיפוליות חדשות ומקוריות.

ההתדרדרות ב- OA של הברך מווסתת דרך ביומכניקה לקויה, שניתן להעריך במעבדת הליכה. ההכרה במרכיבים הביומכניים במחלה הביאה להתפתחות אסטרטגיות טיפול, שמטרתן הראשונית היא להפחית את העומס המכני ועל ידי כך להפחית את הכאב ולהאט את התדרדרות המחלה.

התערבויות דינמיות אקטיביות הראו כי ביכולתן להפחית את העומס הביומכני על הברך בחולים הסובלים מ- OA , וכי הן מעלות את הפוטנציאל לטפל בתסמינים ולהאט את התקדמות המחלה.

תהליכים ביומכניים של הגפה התחתונה

הברך היא האיבר השכיח ביותר בגפה התחתונה שסובל מ- OA . הקינמטיקה של הברך ניתנת למדידה יחסית פשוטה דרך ניתוח תבנית ההליכה.

שינויים בחלוקת העומסים באיזור מסוים בגפה משפיעים על איזורים נוספים. לדוגמה, מיקום כף הרגל משפיע על מיקום קו מרכז העומס, שהנו בעל השפעה ישירה על חלוקת העומסים בכל הגפה.

OA מתחילה להיתפס כמחלה של כל חלקי המפרק, ולא רק של הסחוס הפרקי. כתוצאה מכך התרומה של השרירים, הרצועות והעצבים לסביבה הביומכנית היא תחום מחקרי רחב כיום.

מרכיבים משמעותיים בעומס ההתחלתי הבסיסי על הברך נולדים ממנח הגפה התחתונה ומהמשקל העודף. המנח, הציר הביומכני, היא הזווית הנוצרת על ידי ציר הפמור וציר הטיביה, והיא שייכת באופן ישיר לעוצמת העומס המדיאלי על הברך ב- OA . זווית זו נמדדת באמצעות צילומי רנטגן יעודיים. מנח לוקה קשור באופן משמעותי להתפתחות ולהתקדמות מראה רנטגני פתולוגי, ולהתדרדרות תפקודית .

גם השמנת יתר מחמירה את ההשפעה של מנח לוקה של הגפה, אם הוא קיים , על אף שיש עבודות המראות כי השמנת יתר מחמירה רק מנח וורוס ולא וולגוס או ציר תקין.

עומס דינמי וניתוח תבנית ההליכה

לעומס הסטטי השלכות חשובות על הפתופיזיולוגיה של OA , אך עומסים אלו לא משקפים את העומס הנוצר בפעילות נורמלית (בתנועה).

הליכה מעלה את העומס על הברך פי 3 לערך בהשוואה לעמידה, דבר המעלה את ההשערה כי תהליך השחיקה ב- OA משמעותי יותר בזמן הליכה .

בעזרת Gait Analysis ניתן לצלם את תבנית ההליכה ולבחון את העומס על הברך.

ב- OA של הברך המומנט האדוקטורי נמצא בקורולציה לצילום הרנטגן, לכאב, לתוצאה הניתוחית ולמידת התקדמות המחלה.

החיבור בין עומס לאוסטאוארתריטיס

מידע תיאורי רב תומך בחשיבות העומס על התקדמות ה- OA בגפה התחתונה. נוסף על הקשר בין פיק המומנט האדוקטורי לחומרה הרנטגנית, להתדרדרות המבנית ולכאב באוסטאוארתריטיס . גם לפעילות גופנית ולסוג העבודה קשר ל- OA , נוכח התמשכות התפתחות המחלה על פני כמה עשורים. ישנון עבודות גם לגבי הקשר בין עומס מכני ואוסטיאוארטריטיס.

ב-OA ,יש ביומכניקה לוקה, דבר המלמד על החשיבות של הגורם הביומכני בהתפתחות OA עתידי. חלוקת העומס הגבוה יותר בגפה הנגדית לאחר THR שנמשך שנים, מסביר את התפתחות השינויים הניווניים בגפה זו . מחקר פרוספקטיבי אחר בדק את השפעת ההבדל באורך הגפיים על התפתחות OA . נמצא כי במטופלים שבהם נמצא הבדל של יותר מ-10 מ”מ בין הגפיים הסיכוי למצוא שינויים ניווניים בצילום היה גבוה יותר בגפה הקצרה, ואילו היה סיכוי ל- OA תסמיני שווה בין הגפיים. לחולים ללא היצרות בצילום ראשוני, אך עם הבדל באורך גפיים, היה פי 1.5 סיכוי לפתח תסמיני אוסטיאוארטריטיס של הברך לאחר מעקב של 30 חודש. מחקרים אלו מלמדים כי ביומכניקה לוקה במפרק אחד בגפיים התחתונות עשויה להשפיע על התפתחות המחלה במפרקים אחרים בכל אחת מהגפיים.

מחקרים אלו הביאו מטפלים ליישם כמה אסטרטגיות טיפוליות: האחת התערבות ביומכנית, שמטרתה להפחית עומסים הנוצרים במדור המדיאלי של הברך, וכך להשפיע על התקדמות המחלה ועל הפחתת הכאב.

אסטרטגיה טיפולית אחרת לא ממוקדת במפרק החולה אלא על תבנית ההליכה ועל שינוי העומסים על מפרקים נמוכים יותר.

גישות מכניות אקטיביות בטיפול

הגישות המסורתיות כוללות טיפול תרופתי לשם שליטה בכאב, ושימור התפקוד על ידי טיפול פיזיקלי.

נמצא כי טיפול פליאטיבי תרופתי אינו משפר את מהלך המחלה ואף גורר עומס גדול יותר על המפרק נוכח איבוד מנגנון הכאב. לכן,שליטה בכאב ללא תמיכה מכנית עשויה להחמיר את חומרת המחלה לאורך זמן. מכאן שחיוני לשלב טיפול המבוסס על שיטות ביומכניות שיפחיתו את העומס על הגפה הכואבת.

אימוני שריר

השרירים מסביב למפרק מספקים יציבות ופיזור העומסים הנוצרים על ידי העומס המכני. עומס זה נוצר על המפרק כתוצאה מנשיאת המשקל. הגישה המסורתית לאימון שריר בשחיקת סחוס של הברך מתרכזת בשריר ה-4 ראשי ובשרירי ההמסטרינג.

חיזוק שרירי מספק הפחתה משמעותית בכאב .עם זאת, מודלים קינטיים מצביעים דווקא על חשיבות השרירים סביב פרק הירך . הרעיון הוא שהשרירים האבדוקטורים מטרתם למנוע קריסה של האגן בזמן שלב שנקראSwing במעגל ההליכה. כלומר, כאשר הרגל הנגדית מורמת באוויר,הם מבטלים את קריסת האגן. יכולים למנוע עומס יתר על המדור המדיאלי של הברך. במצב של חולשת האבדוקטורים מקבלים קריסת אגן המזיז את ה- Ground Reaction Force מדיאלית בשלב נשיאת המשקל על הרגל Stance Phase . ועל ידי כך מעלים את העומס על התא המדיאלי של הברך. מחקר רנדומלי מבוקר הראה שיפור בתפקוד ובכוח, אולם לא הדגים הפחתה בעומס על התא הפנימי.

מסקנה

עבודות רבות תומכות בחשיבות העומס הלוקה על הברך הקיים ב- שחיקת סחוס של הברך. התערבויות ביומכניות שונות הן בחזית המחקר כיום, ומטרתן להפחית את הכאב ולנסות להאט את התקדמות המחלה.

בנוסף לעבודה על השרירים והביומכניקה,המשולבת גם בטיפול פיזיותרפי ,אפוסתרפי. ישן עדויותרבות על יעילות דיקור כחלק בלתי נפרד מהטיפול בכאבים הנובעים משחיקת סחוסים.

פרופ’ דבי, אורטופד מומחה להחלפות מפרקים. נחשב לאחד האורטופדים המובילים בתחום החלפות המפרקים בארץ. פרופ’ דבי טיפל באלפי אנשים באופן שמרני או ניתוחי. בדגש על מקצועיות ואיכפתיות.

פרופ’ דבי מקבל מטופלים במרפאה ברמת החייל-תל אביב, ובמרפאה בראשון לציון. מנתח ניתוח ירך וניתוח ברך, בגישות מתקדמות ומותאמות אישית.

החלפת ירך בגישה קדמית, עם שולחן ובעת הצורך, עם מערכת ניווט. והחלפת ברך בשיטה קינמטית, בהתאמה אישית.

מנתח בבית חולים ברזילי -אשקלון. באסותא רמת החייל –ת”א, אסותא ראשון לציון – ראשל”צ. הרצליה מדיקל סנטר -הרצליה ורפאל – עתידים.

אספקטים ביומכנים באוסטיאוארטריטיס

תהליכים ביומכניים של הגפה התחתונה

עומס דינמי וניתוח תבנית ההליכה

החיבור בין עומס לאוסטאוארתריטיס

גישות מכניות אקטיביות בטיפול

אימוני שריר

מסקנה

פיזיו-פודקאסט עם עירית סמילנסקי

ניתוח החלפת מפרק ירך בגישה קדמית – מה עושים בניתוח

ניתוח החלפת מפרק ברך – נקודות חשובות טרם הניתוח

5 שאלות על מפרק הירך – דר רונן דבי עונה ומסביר.

ניווט באתר

תחומי טיפול

מידע מקצועי

יצירת קשר

רשתות חברתיות

השאירו פרטים:

לפרופ' רונן דבי יש מעל 700 חוות דעת באתר medreviews עם דירוג ממוצע של 4.9. למעבר לחוות הדעת >